בספר משלי, מבקש שלמה המלך שתי בקשות מאת ה’. האחת- שלא להיות עני.

והבקשה השניה – לא להיות עשיר.

בכך מדגיש שלמה המלך את העובדה, ששני מצבי הקיצון האלו מסוכנים מאוד למערכת האתית; המלך שלמה מבקש להיות באמצע, ולהסתפק במה שיש לו.

העוני מנוול. העוני גורם לדברים רעים והתנהגויות פסולות. הן מצד יחס האדם כלפי עצמו- אדם עני מרגיש את עצמו כחלש ועלוב; והן מצד יחס החברה כלפי העניים והחלשים. עניות יכולה לגרום לפגמים אתיים גדולים ומשמעותיים.

בפרשה שלנו מודגשת גם סכנת העושר. מותר לאדם שיהיה לו הרבה כסף – אבל התורה מזהירה אותנו מהתופעות העלולות להתרחש ביחד עם העושר. האדם יכול להתגאות, לרומם את עצמו – ולשכוח את ה’. לשכוח מי נתן לו את העושר, ומי מאפשר לו לעשות חיל.

הסכנה השניה של העושר היא גם אנוכיות. העשירות גורמת לאדם לראות את עצמו, להיות ממוקד בעצמו, ולא לראות בסבלם של אחיו וסביבתו.

המציאות האתית המובחרת היא, שאדם לא יהיה עני ועלוב מצד אחד – אבל גם יזהר מאוד מהעושר ומהסכנות הטמונות בו.

התביעה האתית מן האדם היא למצוא אורך חיים מאוזן וללכת בשביל הזהב, בדרך האמצע.

לסרטוני ‘אתיקה בפרשה’ נוספים לחצו כאן

בחזרה לדף הבית