משה ואהרון היו מנוגדים, והשלימו אחד את השני. משה היה איש האמת והדין, איש המשפט והצדק. אהרון לעומתו, היה האיש המפייס, שנהג בחמלה ואנושיות.

מוכר הסיפור המפורסם על שני אנשים שהיה ביניהם ריב. אהרון פייס את האחד, על ידי כך שאמר לו שהשני מוכן להתפייס. לאחר מכן, הלך אל השני, ופייס אותו על ידי שאמר לו שחברו מוכן להתפייס. אין זאת האמת- אבל אהרון הצליח להשכין שלום בין זוג החברים.

מתי מותר “לשנות” את המציאות, על מנת להשכין שלום?

אם נבדוק את הדברים רק במשקפיים של אתיקה, דין וצדק-  אהרון לא אמר אמת. הוא השיג מטרה טובה וחשובה- אבל בדרך של אמת. מצד שני, ניתן גם להסתכל על התוצר הסופי, המטרה – השלום הושג. האם זה מקדש את האמצעים?

מן התורה אנו למדים, שאפילו הקב”ה שינה מפני השלום. בדברו לאברהם, שינה הקב”ה את דברי שרה- כדי לא ליצור ריב בין אברהם לשרה.

דילמה זאת היא דילמה אתית קשה מאוד. מצד אחד, המטרה לא מקדשת את כל האמצעים. ומצד שני, יש דברים שמותרים לעשות בכדי להשיג מטרה נעלה וחשובה לא פחות מהאמת.

לסרטוני ‘אתיקה בפרשה’ נוספים לחצו כאן

בחזרה לדף הבית