כל מי שעוסק באתיקה מכיר את הפסוק: “ועשית הישר והטוב בעיני ה’ “

התורה, בפסוק זה, מתמודדת עם היחס שבין משפט לבין אתיקה.

התורה מלמדת אותנו על מושג שנקרא “נוול ברשות התורה”. זאת אומרת – מישהו שנוהג באופן מנוול – אבל תוך קבלת רשות מהתורה.

איך יתכן מצב כזה?

כל מערכת חוקים ככל שתהה, ובכלל זה גם התורה וההלכה – לא מסוגלת להגדיר את כל המצבים של התנהגות ראויה ואינה ראויה. כל מצב הוא שונה, וכל סיטואציה עומדת בפני עצמה. בלתי אפשרי לפרוט את כל המצבים וכל האפשרויות.

לכן, לאחר פירוט של הלכות וחוקים, אומרת לנו התורה באופן כללי: ועשית הישר והטוב בעיני ה’ “. התורה אומרת- אל תהיה נוול. תפעל ביושר. אל תפעל ברשעות רק בגלל הצדקה משפטית כלשהי למעשיך, סעיף בחוק, או עורך דין שהצליח להוציא אותך זכאי.  החובה המוטלת על כל אחד מאיתנו היא לעשות את הישר והטוב.

השאלה הבאה היא, אם כך: מהו הישר והטוב? בעיני מי? מי מגדיר מה טוב וישר?

אלו שאלות טובות, שאדם צריך לשאול את עצמו בכל רגע. האם זהו מעשה אתי? דרך טובה לבחון אם התנהגות מסויימת היא מוסרית או לא, היא לשאול את עצמי – אם מישהו אחר היה נוהג ככה; איך הייתי מגיב? מה הייתי חושב על כך?

מדוע חרבה ירושלים? חז”ל אומרים לנו שירושלים חרבה בגלל שדנו בה דין תורה לאמיתו. חז”ל הזכירו לנו שיש סכנה מאוד גדולה לנהוג במידת הדין, שיש סכנה מאוד גדולה להסתמך על חוקים ומערכת משפט. על מנת להיות טובים – עלינו לנהוג לפנים משורת הדין, על פני מידת החסד ועשיית הטוב.

לסרטוני ‘אתיקה בפרשה’ נוספים לחצו כאן

בחזרה לדף הבית