מי ראוי להיות מנהיג ציבור? מי ראוי לעמוד בראש העם והמדינה?
התורה מציבה סטננדרטים מאוד גבוהים בעניין זה. התורה מתארת מהם התכונות הנדרשות ממנהיג ציבור.
מנהיג ציבור צריך להיות איש אמת, לשנוא בצע, ולהתמסר לתפקידו.
כיום, בחברה שלנו, השאלה האם מתאים אדם להיות בתפקיד ציבורי או לא, נותרה בידי בית המשפט. האם הוא הורשע או לא? האם הוא עבר עברה פלילית?
אך התורה מלמדת אותנו לבחון את המנהיג לא רק מהצד המשפטי (החשוב מאוד), אלא מן הבחינה האתית. האם המנהיג מתמסר לתפקידו? האם הוא נאמן לבוחריו? מנהיג שמטה את דעותיו בגלל שוחד, מנהיג שנכנע ללחצים, ופוחד לעמוד ולהילחם על דעותיו בנושא שהוא מאמין בו – הוא מנהיג לא ראוי. הוא אמנם לא עבר עבירה פלילית; אך התורה מלמדת אותנו שאדם שכזה – לא ראוי להיות מנהיג.
יש פער בין הקריטריונים המשפטיים לבין הקריטריונים האתיים. לא כל עברה משפטית היא כישלון אתי, ולא כל דרישה אתית חתומה בחוק. מנהיג שנוהג בצורה לא אתית, ולא נשמע לצו המוסרי – לא ראוי שיהיה מנהיג, גם כאשר הוא לא עובר שום עברה פלילית או משפטית. מוטלת עלינו חובה אתית – להילחם בהנהגה לא אתית.
