בין אם נרצה ובין אם לא נרצה – אנו חלק מברית הגורל של העולם כולו בסוגיות מסוימות. המרחב הגדול של הקיימות – זיהום העולם, ניצול משאביו ללא התחשבות בדורות הבאים וכדו’ – משפיע עלינו בשל היותנו חלק מהיקום, ואין לנו דרך כלשהי המאפשרת לבודד את עצמנו מסוגיה זו; עליית האיסלם הקיצוני איננה נוגעת בנו בלבד – היא משפיעה על כל העולם כולו, ואף על מדינות איסלמיות השייכות לזרמים אחרים של האיסלם; תנועות ההגירה הענקיות; המחקר הגנטי והשימוש בתוצאותיו; ועוד ועוד. התורה לימדה אותנו את היסוד הזה בכך שהיא פתחה בבריאת העולם, בצדדים המשותפים לאנושות כולו, בצלם א-לוהים ובחטא עץ הדעת, באתגרים המוסריים הטמונים בשבע מצוות בני נוח, במבול ובמגדל בבל. כל אלה הם יסודות רוחניים עמוקים מאוד, שהתורה מפגישה אותנו עימם בסגנון סיפורי אך בתכנים משמעותיים להתנהלותנו בעולם.

בין אם נרצה ובין אם לא נרצה – כל קבוצה בתוכנו היא חלק בלתי נפרד מברית הגורל של העם היהודי. אנו למדים מפרשת השבוע כי ברית ערבות מואב נכרתה בין הקב”ה ועם ישראל כולו: “ראשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ”. התופעה הרווחת של רצון קבוצה מסוימת להוציא מכלל ישראל קבוצה אחרת – איננה אפשרית. גם השאיפה של תנועה מסוימת לבודד את עצמה מקבוצה אחרת, ולדאוג לחלקה העצמי בגן עדן – אינו אפשרי: “שָׁנָה רַ’ שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מָשָׁל לִבְנֵי אָדָם, שֶׁהָיוּ נְתוּנִים בִּסְפִינָה. נָטַל אֶחָד מֵהֶם מַקְדֵּחַ וְהִתְחִיל קוֹדֵחַ תַּחְתָּיו. אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו: לָמָּה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּךְ? אָמַר לָהֶם: מָה אִכְפַּת לָכֶם, לֹא תַּחְתַּי אֲנִי קוֹדֵחַ?” (ויקרא רבה).

התורה מלמדת אותנו, מראשית בריאת האומה, כי תהליך הדחייה של האומה שעברו לוט, ישמעאל ועשו – פסק, ומעתה והלאה כל שנים עשר השבטים בפנים, אף אם הם “פחז כמים” או “כלי חמס מכורתיהם”. גם אויבינו החיצוניים אינם מבחינים בין דם לדם, ובין שייכות לתנועה זו או אחרת. האנטישמיות מרימה ראש בעולם כולו, והיא מכוונת גם לאלה הסבורים שהם ה”טובים”, או לאלה הסבורים שהם מוגנים ממנה.

האם ברית הגורל היא זו שהיינו רוצים לחיות לאורה? כאמור, אין לנו אפשרות להתעלם ממנה, ולמחוק את קיומה. השער שכן פתוח בפנינו הוא לבנות מעליה את מה שכינה הגרי”ד סולובייצי’ק זצ”ל “ברית ייעוד”. יש גם ייעוד משותף לעולם כולו – למן שמירה על קיומו, ועד להתמודדות עם השחתת כל בשר ועם מילוא הארץ חמס; על אחת כמה וכמה, יש גם ייעוד משותף לאומה הישראלית – למן “ושמרו דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט”, ועד ל”כי עם קדוש אתה לה’ א-לוהיך”. זה כן תלוי בנו, וזכות גדולה היא לנו לבחור בדרך המבקשת לממש את הייעוד הכלל אנושי מחד גיסא, והמיוחד לאומה שהיא סגולתו של הקב”ה מאידך גיסא, כחלק מהכנתנו ליום מלכות ה’, שהוא א-לוהי הגורל והייעוד יחדיו.

אולי יעניין אותך גם:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.