במה מתאפיינת בראש ובראשונה מפלגה ההולכת בדרך יהודית, וכיצד היא אמורה להתמודד עם אתגרי השלטון ? התורה כמובן אינה עוסקת בשלטון המפלגתי, שהרי ״דיבר הכתוב בהווה״, ובשל כך היא עוסקת בצורת השלטון הקיימת בימי התורה. ואף על פי כן, ניתן ללמוד מפרשת המלך כמה עקרונות יסוד, שהם עקרונות היסוד של שלטון.
נתחיל מהסוף: התורה מלמדת על שתי סכנות גדולות שאורבות לשלטון. ראשונה בהן היא ״לבלתי רום לבבו מאחיו״, לאמור: שלטון חייב להישמר מראיית עצמו כמטרת השלטון. הוא משרת ציבור. את כל ״אחיו״. לא את המקורבים; לא את בעלי האינטרסים; לא את מי שיש לאל ידו (כביטויו של הנביא מיכה). זו אינה זכות המוענקת לו. זו משימה. התורה מודעת לכך שבכל מקום שיש עוצמה – קיימת סכנת שחיתות ורום לב, וניצול השלטון למען טובות הנאה, בין אישיות, בין של המקורבים לצלחת. זהירות זו חייבת להיות חלק מהותי מהזהות העצמית של מפלגה, וכשהיא אינה נוהגת כך, או שותפה במהלך של רום הלב – היא צועדת בניגוד לדרכה של תורה.
סכנה שניה היא כמובן ״לבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל״. מצוות התורה הן המחייבות את התנהלות המפלגה. ככל יכולתה. לא האינטרסים. לא השיקולים הפוליטיים, כאשר מדובר בשאלות היסוד של הקיום. השלטון אינו מטרה. הוא אמצעי למימוש דרכה של תורה. אינני עוסק במדיניות של המפלגה, אלא בדרכי ההתנהלות. לעתים מזומנות הפוליטיקה מחייבת וויתור על נושא אחד למען בניית נושא שני. לא ניתן להתכחש לכך, ותמרון פוליטי הוא חלק מדרכיו. אולם שני דברים מנוגדים לחלוטין להליכה בדרכה של תורה. ראשון בהם הוא פעולה המנוגדת לחלוטין לדרכם של הבוחרים. המנדט אינו של חבר הכנסת. הוא שליח של הבוחר. כשהוא הבטיח הבטחה מהותית שאינה חלק מהתמרון הפוליטי, אלא נוגדת ביסוד הבסיסי – הוא סוטה מדרכה של תורת אמת, והחשיבות הגדולה של ״נשבע להרע (אפילו לעצמו) ולא ימיר״. שני בהם הוא סטיה מדרכה של תורה באמירת אמת, בהלבנת פנים, בהוצאת שם רע, בהוצאת דברים מהקשרם וכדו׳.
עידן הבינה המלאכותית מחריף מאוד את החובה להישמר מסור מן המצווה ימין ושמאל. רק לאחרונה למדנו בדף היומי במסכת חולין הלכות רבות ומרחיקות לכת על איסור גניבת דעת. ההלכה מחמירה מאוד באיסור זה, והיא אף מדגישה שאין מדובר רק באיסור המופנה כלפי יהודים אלא גם כלפי מי שאינו בן ברית. גם הרמב"ם פסק כן להלכה. הבינה המלאכותית מאפשר גניבת דעת בצורות עוצמתיות מאוד: יצירת תמונות וסרטונים שלא היו ולא נבראו; זיוף מחקרים ומשאלים באופן שקשה מאוד לעקוב אחריהם; יצירת בוטים אין ספור המדמים ציבור תומך או מתנגד לכיוון זה או אחר, ועוד אין ספור אפשרויות אחרות. זהו אחד האתגרים הגדולים הניצבים בפני מי שרוצה לנהל את מפלגתו בדרך יהודית ראויה – להתמודד עם הפיתוי לעשיית כל המעשים המכוערים האלה, ולא לסור מן המצוות של התורה ימין ושמאל.
כיצד ? המלך מצווה לכתוב לו ספר תורה, ולקרוא בו כל ימי חייו. כאמור, אף שאין לנו מלך כיום – חובה זו ניצבת בפני השלטון. מפלגה יהודית צריכה לקרוא בכל עת את הדרכת התורה לדרכי ההתנהלות הראויה, את האיסורים החמורים בתחומי הדיבור והפרסום, את המאבק הבלתי מתפשר בשחיתות שלטונית ובחלוקה למקורבים, ואת הציווי הכללי שאף פוליטיקאים חייבים בו: "ועשית הישר והטוב". לא פחות מאשר הדבר פונה למנהיגות הפוליטית – מצוות המלך נקראת על ידי הציבור וקוראת לציבור: בד בבד עם בחירת המפלגה המבטאת את העמדות הפוליטיות הקרובות ביותר למצביע, חייב כל אחד להכניס למערכת השיקולים גם את השאלה האם רם לבבה של המפלגה מאחיה, והאם היא סרה ממצוות ההתנהלות של התורה עצמה, או שהיא נוהגת כראוי וביושר.
מאמר זה פורסם לראשונה באתר "שבתון"
