להתקפל או לחגוג – שאלה זו מלווה את כולנו בימים האלה, במיוחד בשיאו של חג החנוכה, עם הדלקת הנר השמיני. בוודאי כאשר מדובר בשמחות משפחתיות, ובין כאשר מדובר באורח חיים זוגי ומשפחתי אוהב.
מחד גיסא, התחושה הפנימית מניעה אותנו להתקפל – ימים קשים עוברים על כולם, משפחות אבלות נמצאות בשכנותינו, פצועי גוף ונפש מצולקים נושאים את כאבם, פרנסה שקורסת וכאב גדול גדול. לא זו בלבד, אלא שגם במישור הרוחני לימדו אותנו חכמינו על החשיבות הגדולה של שותפות בצער הציבור: ״…יצער אדם עם הצבור, שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הציבור, שנאמר ׳וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה׳ – וכי לא היה לו למשה כר אחת או כסת אחת לישב עליה ? אלא כך אמר משה: הואיל וישראל שרויין בצער – אף אני אהיה עמהם בצער…״ (תענית יא ע״א).
גם מן העבר השני ישנם שיקולים כבדי משקל. שקיעה באבלות, ניכור החיים וביטול שמחת החג – היא ניצחון של האויב, שזו מטרתו. לא זו בלבד, אלא שחוסן החיים ועינוגים מעניק כוח לעמוד במציאות המסובכת והכואבת הזו, ומאפשר לתמוך האחד בשני. בחיים עצמם אנו נוגעים בנצח – בין כשמדובר בשמחת החגים; בין כשמדובר בזוגיות, בנופש וביחסי אישות; בין כשמדובר בנישואין וכדו׳.
חופה לצד תפילה לשלום המדינה והלוחמים
מה אפוא עושים? בדרכים מגוונות אפשר להביא לידי ביטוי את שני הצדדים. ראשית, בתודעה – ההלכה שפסקה כי בשעה נפטר קרוב משפחה מברכים דיין האמת בשעת המפגש עם הכאב, ובד בבד מברכים הטוב והמיטיב אם הוא הותיר לנו ירושה גדולה, לימדה אותנו למעשה שיש אפשרות לחיות בשתי תנועות מנוגדות בנפש. אסור להיות אטום לסובב אותנו על כל כאביו, ולא יהיה זה נכון להשתעבד לאווירת נכאים ולחומות שאנו מציבים בפני עצמנו.
גם מבחינה מעשית, ניתן להבחין בין חוסר רגישות ושותפות פומביים, ובין דברים שבצנעא. ראוי לחגוג גם היום את חנוכה, ובאותה דרך ראוי לקיים גם חיים משפחתיים על מרכיביהם הזוגיים וכלפי הילדים, והדבר אינו מנוגד להבאת המצוקה לידי ביטוי מעשי, ולעשות דברים בצניעות גדולה יותר, בעניינים פנימיים שבתוך המשפחה וכדו׳. פעמים שניתן להביא את שני הצדדים לידי ביטוי אחד – דוגמה לדבר היא העובדה שלא ראיתי חופה אחת בימים אלה שלא כללה בתוכה גם תפילה לשלום המדינה, שלום הלוחמים, השבת החטופים וחוסן המתקשים.
דווקא בזמנים אלה אנו קרואים להעצים את שני הממדים. לא לנעול את עצמנו בהתנכרות למצב, ולא לנתק את עצמנו מצרת הציבור; ובד בבד, להעצים את הנפש בשמחות הקיימות בחיים, באמונה, בחיבור אל נצחיות החיים, בטיפוח הקשר הזוגי והמשפחתי, ובכל אותם דברים שמאירים בעולמו של הקב״ה. הברכה המקורית ״יוצר אור ובורא רע״ המכוונת לריבונו של עולם, יונקת מעולמו של המברך – אנחנו. אנחנו מכירים בבריאת הרע שנוכח עתה בעולמנו בהיקפים גדולים; אנחנו מכירים באור הזורח והקיים במציאות. ואנו מחוברים לשניהם וחיים אותם כאחד.
