לקראת סוף ימי החנוכה המאירים והמיוחדים, אי אפשר שלא לחשוב גם על המשמעויות של אחרית בית חשמונאי. בית חשמונאי, שעמד בראש המאבק נגד היוונים כלאום וההלניזם כתרבות, שהיה שליחו של הקב”ה במלחמה הגדולה נגדם וזכה להוביל אותנו למקומות המבורכים של החג, שהיווה כלי לנס הגדול של פך השמן הטהור – הפך לכמה דורות למוביל תהליכי ההתייוונות בעם ישראל, לגורם המרכזי להכנסת רומא למזרח התיכון דבר שהביא בסופו של דבר לחורבן המקדש, ולמי שגרם את הנזק החמור ביותר לעם ישראל בשנים בו הוא היה קיים. אמנם, עמדתם של החוקרים, בראשם גדליה אלון, על כך שרבי הקדוש ביקש להסתיר את חנוכה בגלל אחרית זו נדחתה בעוצמה על ידי הרב נריה זצ”ל, אולם עצם העובדה שלמקומות אלה התדרדר בית חשמונאי צריכה להוות שיעור גדול גם עבורנו.

רבים עסקו בסוגיה זו, ונראה כי דברי הרמב”ן הם שהתוו את הדרך: “…וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב. והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז”ל כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא, שנכרתו כלם בעון הזה… ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים ונצטוו תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם, ולא היה להם למלוך רק לעבוד את עבודת ה’..” (בראשית מט, י).

הרמב”ן הדגיש את הצורך החיוני בהפרדת הרשויות. אסור למופקדים על עבודת הקודש לספח לעצמם את הכוח השלטוני. את הסכנות העצומות מנתינת כוח פוליטי למנהיגות דתית אנו למדים מתולדות העולם, ובראש ובראשונה מרשעותה של הכנסייה הקתולית לדורותיה. קיים צורך חיוני שמנהיגות דתית תפעל מכוח התורה שבה, ההארה שבה, המגנט שבעבודת ד’ שאליה היא מוליכה והסמכות המוסרית של דבריה. מעשה שהיא מספחת לעצמה כוח פוליטי היא מתפתה להשתמש בו למטרות של שליטה ועוצמה כוחנית, לכפייה ואלימות, ושם מתפוררת הנאמנות לדבר ד’ ולתורתו.

זו הסכנה הגדולה האורבת לכל מי שנלחם נגד דבר מה, ומוצא את עצמו מנצח, אך מאותו מקום בדיוק פועל בכיוון הפוך למה שהוא נלחם נגדו, ומאמץ למעשה את הדרך ההפוכה. אנו רואים זאת במלגות פוליטיות הדוברות גבוהה בשעה שהן לא בשלטון, אולם משעה שהן מגיעות לשם – הן טוענות ש”דברים שרואים מכאן לא רואים משם” (שהיא טענה פגומה מאוד, כי רואים גם רואים), ועושים את ההפך המוחלט. אנו פוגשים את זה גם בתנועות רוחניות, שמשעה שהן פועלות כדי להשיג כוח – הן מתבצרות בו, רואות בעצם קיומו של הכוח את המשימה, רם לבבם מאחיהם, והן סרות מן המצווה ימין ושמאל, ועוד ועוד. גם את זה אנו צריכים ללמוד מחג החנוכה, ולהיזהר מהקלקולים שהניצחון יכול לחולל, בד בבד עם ימי ההלל וההודאה על נפלאותיו של הקב”ה והחסד הגדול שהוא גומל עמנו.

לקריאה נוספת:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.