ום הקיימות, או בשמו הרשמי – יום איכות הסביבה העולמי, מצוין כל שנה ב־5 ביוני. מטבע הדברים, בשעת מלחמה, תשומת הלב שלנו אינה ניתנת לנושאים ארוכי טווח, כמו המצב האקולוגי הכלל־עולמי. אין לנו פניות נפשית לכך, וגם מבחינה מעשית – המאמצים כולם צריכים להיות מנותבים לניצחון. המלחמה עצמה פוגעת בסביבה, ועל כן לעסוק בנושאי טבע כלליים נראה כדבר והיפוכו. כל זה מצטרף לעובדה שמשקלה של ישראל בנושאים הכלל־עולמיים הוא קטן מאוד, וגם האמון בגופים הבינלאומיים העוסקים בכך אינו גדול. השפה הדתית בנושאי סביבה, העוסקת באחריות האדם לעולם, בחובה לשמור על עולמו של הקב”ה ולא להשחיתו, והיחס לשמירת המינים השונים של בעלי החיים שאפשר שהיא נובעת ממצוות התורה – אינה יכולה לעמוד מול שבע זירות המלחמה שאנו נתונים בהן כעת.
אולם, ישנם ענייני סביבה שמסכנים חיים באופן ישיר. מדובר בנזקים ממשיים שאנו גורמים לעצמנו, ומביאים לסכנות מיידיות לחיים. זיהום מקורות המים מהם אנו שותים; זיהום האוויר וחלקיקים שאנו נושמים אותם; חלקיקי פלסטיקה וניילון שנמצאים בחלב אם ובמקומות אחרים בגוף האדם; נזקי הקרינה הישירה והעקיפה ועוד. כל אלה מחייבים שימוש בשפה אחרת: פיקוח נפש. וכשמדובר בפיקוח נפש – כאן נמצאת לפנינו גם שפה הלכתית מחייבת. אפילו אם נניח שיש לקצץ במחצה את האזהרות השונות של העוסקים בתחום הסביבה; או שחלק מהפתרונות המוצעים נעשה מסיבות כלכליות ולא בגלל המדע – ההלכה היהודית מחייבת להישמר גם מ”ספק פיקוח נפש”, והמסורת מצווה על עשייה אקטיבית כדי למנוע סיכונים אלה.
הכתרת השפה הדתית לענייני סביבה כ”פיקוח נפש” עשויה להביא לשתי תוצאות משמעותיות. הראשונה היא ניפוץ פוליטיקת הזהויות, המהווה את אחד המחסומים הגדולים לשותפות בתחום איכות הסביבה. העובדה שאקולוגיה מזוהה עם קבוצות חברתיות מסוימות – היא הרסנית. במקום שקידום ענייני הסביבה יהיה מקום בו אנו נפגשים ופועלים יחד על אף חילוקי הדעות בתחומים הרבים, הם עצמם הופכים להיות מוקד להתנגחויות. ברם, משעה שנבין כי כולנו בסירה אחת בפיקוח הנפש – נפתחת אפשרות לשבירת המסגרות האוטומטיות, ותוצאותיה המבורכות יקדמו הן את הסביבה והן את החברה.
התוצאה השנייה היא מתן שפה דתית משמעותית לאחריות המוטלת עלינו. היא תביא לצמצום המזהמים העיקריים שאנו יוצרים במו ידינו, כמו צריכת בשר, כלים חד־פעמיים, אשפה בהיקפים שלא ייאמנו וכדומה, ותחולל מהלך שיקדם את עולמנו בלי להפוך את האקולוגיה לעבודה הזרה המשעבדת החדשה, ובלי פעולות קיצוניות.
מילת המפתח שטוב שנאמץ היא “הפחתה”. כך יוכל כל אדם להצטרף למסע האחריות כלפי עצמנו והדורות הבאים, ברוח האמונה באחריות האדם לעולמו של הקב”ה והמשימות המוטלות עלינו לשם כך.
