נייר עמדה: אימוני מוהלים

מאת צוות צהר לאתיקה
Cheskel Dovid, https://commons.wikimedia.org/wiki/File:Covenant_of_Abraham.JPG

תקציר

במוהלוּת, כמו ברפואה, חלק חיוני מהכשרת הדור הבא של המומחים כולל התנסות מעשית. האם מותר למוהל מתלמד לערוך ברית מילה אף שיש חשש מסוים שהוא יפגע בתינוק? האם ישנה חובה להודיע על רמת המומחיות שלו להורים, כאשר יש חשש שעקב כך לא תינתן לו אף הזדמנות למול וממילא לא תתאפשר הכשרה של מוהלים חדשים?
הדילמה
מצד אחד, אסור לפגוע בתינוק הנימול כעת במטרה להכשיר מוהלים בעתיד, וממילא אין זה מוסרי לסכן את התינוק. אם מדובר במצב שבו הורי התינוק אינם מודעים לעובדה שלפניהם מתלמד, יש לפנינו פגיעה ביסוד ה'הסכמה מדעת' החיוני בכל טיפול רפואי. מצד שני, הורים שמקבלים שירות ממוהל מומחה נהנים מכך שהורים אחרים נתנו לו הזדמנות להתנסות במילת בניהם בעבר, קודם שהיה מומחה; ועל כן ניתן לצפות מהם לסייע להורים אחרים ולתת רשות למוהל להתנסות במילת בנם. נוסף על כך, הכשרת מוהלים חדשים לא תתאפשר בלא מתן הזדמנויות למוהלים מתלמדים. אותה דילמה מצויה גם בתחום הרפואה.
עמדת היהדות
מהמקורות ההלכתיים עולה שעל המוהל להיות מומחה במקצועו, ואכן מוהל מכונה בלשון התלמוד 'אומנא'. כיום, תהליך ההכשרה אורך זמן רב יחסית והדבר תואם את רוח ההלכה המבקשת להגן על התינוק. התלמדות ברפואה ומוהלוּת, ההכרחית לקיומם של מקצועות אלו, דורשת התנסות מעשית גם במחיר פגיעה מסוימת באפקטיביות, והפוסקים התייחסו לכך וקיבלו זאת בהבנה. לצד כל האמור, הטעיית ההורים אסורה בכל מקרה משום גניבת דעת.
מסקנות
קיימת חובה מערכתית להכשיר אנשי מקצוע קליניים בעבור הדור הבא. מוצדק מבחינה מוסרית לתבוע מהמטופלים להשתתף בתביעה זו, כשם שהם נהנים מפירות הסכמתם של בני הדורות הקודמים. עם זאת, חובה לעשות פעולות רבות מאוד כדי למזער את רמת הסיכון של הנימול, ובמיוחד חובה שיהיה פיקוח של מוהל ותיק. אסור למול תינוק על ידי מוהל לא-מוסמך מבלי שעובדה זו תימסר במלואה להורי הנימול.

>>> עוד בצהר לאתיקה:  החלטות מועצת רבני צהר בעניין מעמדו ההלכתי של החירש ושילובו בקהילה דתית

להדפסת נייר העמדה

אימוני מוהלים – נייר עמדה

1. הצגת הבעיה

במוהלוּת, כמו במקצועות קליניים אחרים כגון רפואה ודומיה, עולה שאלת קבלת שירות מאדם שנמצא בשלבי התמחותו. מחד, לא ניתן להכשיר דור חדש של בעלי מקצוע ללא תרגול והתנסות; ומאידך, תהליך ההתמחות גורם לעתים שמטופל אינו זוכה לטיפול מיטבי, בניגוד לעקרונות היסודיים של האתיקה.
בכל הנוגע לשאלה זו, תחום הרפואה מוסדר באופן יחסי: ישנם חוקים ונהלים המגדירים מה בסמכות המתלמדים לעשות; בתוך בתי החולים ישנם פיקוח והנחייה של מומחים; והרופאים חייבים להזדהות בפני החולים ולהציג את מעמדם המקצועי. לעומת זאת, בתחום המוהלוּת ישנו חלל מסוים: אין חוק המסדיר את מעמד המוהלים והכשרתם; אין מוסד ציבורי המכשיר מוהלים ודואג להתמחותם; ומוהלים מתלמדים מתקשים לקבל הסכמה מהורים לעריכת בריתות ועליהם ל'השיג' אותן בכוחות עצמם. לאחרונה פורסם תחקיר שחשף כי ישנם מוהלים אשר מתמחים באמצעות בריתות מילה של קבוצות אתניות מוחלשות. 1 נייר עמדה זה יעסוק בנושא המוהלים המתלמדים תוך השוואה לתחום הרפואה.

2. הדילמה האתית

כדרכה של דילמה, ישנם טיעונים בעד התלמדות מוהלים ונגדה. נימוק כבד משקל אחד כנגד ביצוע ברית מילה שלא על ידי מוהל מומחה הוא החובה האתית להעניק למטופל את הטיפול הטוב ביותר – כאשר לא ברור שאכן יש הצדקה אתית לפגיעה במטופל כדי לאמֵן את המטפל לקראת מטופלים עתידיים. נימוק כבד משקל שני נוגע למצב שבו הורי הנימול אינם יודעים שהמוהל הנו מתלמד. במצב כזה ישנה פגיעה בהסכמה מדעת, שראוי שתידרש בנושא שלפנינו כשם שהיא נדרשת בכל הליך רפואי. מאידך, כל המטופל על ידי רופא מומחה זוכה לטיפול מקצועי בשל האמון שנתנו מטופלים קודמים באותו רופא כאשר התלמד – וטיעון זה נכון גם בהקשר של מוהלוּת. ברוח הכלל "מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך" יש לדרוש אפוא הדדיות מהורי הנימול ולאפשֵר התמחות של מתלמדים.
דילמה זו נוגעות גם בשאלות מערכתיות־ציבוריות, משום שברור כי מערכת רפואה יכולה לקום רק כאשר יש בה תהליכי התלמדות – והוא הדין לגבי מוהלוּת. היבט מערכתי אחר הוא העובדה שההתלמדות נעשית על קבוצות אתניות מוחלשות המשמשות כ'שפני ניסיונות' – והתנהלות זו מפלה ופוגענית.
מובן שלא ניתן לקיים את הדיון מבלי להתייחס גם לרמת הסיכון, כאשר ככול שהסיכון נמוך, כך גוברת ההצדקה האתית לביצוע הטיפול על ידי מתלמד. שאלה זו עלתה בעיקר בהקשרים משפטיים, סביב מקרי רשלנות רפואית, 2 אך יש לדון בה גם מזווית אתית.

>>> עוד בצהר לאתיקה:  יש דברים שלעולם לא נבין (יום השואה 2018)

3. מקורות היהדות

3.1. רמת המומחיות

קיימת חובה הלכתית לצמצם את החשש מהתנהלות לא מקצועית ולכן יש לעשות כול שניתן כדי להכשיר רופא או מוהל באופן המקצועי ביותר. מהמקורות ההלכתיים אנו למדים כי על הרופא להיות בקי במלאכתו ולעבור הכשרה. 3 מעין זה נזכר גם לגבי מוהל, אם כי המומחיות הנדרשת למלאכת המילה נרכשת במהירות רבה יותר. 4

3.2. מחיר תהליך ההכשרה

ההלכה מודעת לכך שהכשרת דור חדש של רופאים כרוכה במתן התנסות למתלמדים. אף שהרשאה זו עשויה לעלות במחיר טיפולי מסוים, הפוסקים מסכימים לה עקרונית, אם כי בתנאים מסוימים. 5

3.3. סייגים והגבלות על התהליך

הן ברפואה והן במוהלות, נדרש שתהליך ההכשרה יהיה הדרגתי ומפוקח, כך שהסיכון למטופלים יהיה בגבולות המינימום ההכרחי. 6

3.4. הסכמה מדעת

נוסף על כך, הפוסקים מדגישים כי אסור להסתיר מן המטופל או מהורי הנימול שהרופא המטפל בו או המוהל הנם מתלמדים. 7

4. מסקנות

  1. קיימת חובה מערכתית להכשיר אנשי מקצוע קליניים עבור הדור הבא – הן בתחומי הרפואה והמוהלות, והן בתחומים דומים. מוצדק גם לתבוע מהמטופלים להשתתף בתביעה זו, כשם שהם נהנים מפירות הסכמת הדורות הקודמים.
  2. חובה לעשות פעולות רבות מאוד כדי למזער למינימום את רמת הסיכון של הנימול. בכלל חובה זאת: הכשרה מתאימה של המוהל; עשיית שימוש בכל העזרים האפשריים במטרה לצמצם את הסיכון; פיקוח צמוד ומדויק של מוהל ותיק.
  3. אסור למול תינוק על ידי מוהל לא מוסמך בלי שעובדה זו נמסרת במלואה להורי הנימול.

הערות שוליים

  1. ראה למשל בתחקיר תאגיד 'כאן' שהתפרסם לאחרונה: אוריה אלקיים, 'חשיפה: "התינוקות האלה הם בשר תותחים"' (28.11.2016) http://www.kan.org.il/Item/?itemId=242.
  2. ראה לדוגמה ע"א 9313/03 חאלד חביבאללה (קטין) נ' בית חולים נצרת E.M.M.S‏ פ"ד נט (4) 18 ; ע"א 3754/09 מחבר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (פורסם בנבו, 13.12.2010). ביקורת על פסק הדין האחרון ראה אצל אברהם סהר, 'המומחה הנאות', רפואה ומשפט 40 (2009), עמ' 107–128.
  3. בשו"ע (יו"ד, שלו, א) נפסק: "לא יתעסק ברפואה אלא אם כן הוא בקי… ואם ריפא שלא ברשות בית דין, חייב בתשלומין". האחרונים דנו האם קבלת הרשות מבית דין נצרכת על מנת להתיר לרופא לטפל או רק לעניין פְּטוּר מתשלומים במקרה של נזק (ראה שו"ת ציץ אליעזר ה, קונטרס רמת רחל, כב). מוסכם שכיום, הרישיון שמעניקים בתי הספר לרפואה עומד במקום רשות בית הדין (שם; ערוך השולחן יו"ד, שלו, ב). כמו כן, ברור שהסמכת הרופא מגיעה לאחר שעבר הכשרה, תיאורטית וקלינית, ועמד במבחנים.
  4. על מומחיות המוהל אפשר אולי להסיק מכך שמוהל מכונה בלשון חז"ל "אומן" (שבת קלג, ב). המומחיות הנדרשת ממוהל עולה מפורשות גם מדברי התוספות (מגילה ד, ב ד"ה ויעבירנה): "אין אדם מל אלא אם כן הוי בקי דסכנה יש בדבר". על הסכנה שעלול לגרום מוהל הדיוט, ראה שו"ת חיים שאל א, נח. ראה גם בדברי הש"ך (חו"מ, שפב, ד), אשר סבור כי לאב ישנה מצווה מיוחדת למול את בנו, אך חובה זו מותנית במומחיות של האב. יש לציין כי המומחיות הנדרשת לפעולת המילה נרכשת ביתר קלוּת מאשר רפואה, וזו אחת הסיבות שלדעת אחרונים רבים כבר לאחר ביצוע ברית מילה מוצלחת אחת, נחשב מוהל למומחה ויכול, מכאן ולהבא, למול באופן עצמאי (ראה: שו"ת חיים שאל שם; שו"ת חכם צבי סט; שו"ת ציץ אליעזר יד, לו). יתר על כן, לפי אחרים, די שאדם למד את מלאכת המוהלות, צפה במספר בריתות ובטוח ביכולתו למול, כדי שיהיה ברשותו לעשות זאת (ראה: שו"ת מהר"ם שיק או"ח, קנא; שו"ת שבות יעקב ג, כה). מצד שני, בעקבות תקלות שאירעו בעבר, היו שהציעו כי בית הדין יתקן שמוהל יורשה למול רק לאחר קבלת רשות מבית הדין ורק לאחר שעבר את גיל עשרים וחמש (ספר הזכרונות [לר' שמואל אבוהב מחבר שו"ת דבר שמואל] זכרון תשיעי, פרק שני). בימינו, מספר הבריתות שדורשת הרבנות הראשית כדי שמוהל יקבל הסמכה, גבוה הרבה יותר. כפי שנראה להלן (הערה 6) הפוסקים הדגישו את הצורך להקטין את הסיכון לנימול, ולכן סביר להניח שיתמכו בסטנדרטים גבוהים יותר של פיקוח.
  5. עניין הכשרת רופאים נידון על ידי הרב וולדנברג (שו"ת ציץ אליעזר יד, לה–לו; שם, פה), ר' שלמה זלמן אויערבך (נשמת אברהם יו"ד, קנה, ב, ס"ק 7) והרב יצחק זילברשטיין (שיעורי תורה לרופאים ג, עמ' 557). ר' שלמה זלמן אויערבך למשל התיר למתמחה להשתתף בניתוח הכולל הרדמה כללית, אף שהשתתפותו עשויה להגביר את הסיכונים אשר מצויים בסוג זה של ניתוח, משום ש"אם יהודים לא יתמחו מניין יהיו רופאים"(נשמת אברהם שם). על התנאים הנצרכים לכך ראה לקמן.
  6. לעניין ברית מילה ראה שו"ת חיים שאל (א, נח) הכותב כי מוהל שמל בפעם הראשונה, חייב לעשות זאת בפיקוח מוהל מומחה, ואחרת – הוא מסכן נפשות. ראה גם בשו"ת ציץ אליעזר (יד, לו) שכותב בשם מהר"ם שיק, כי המוהל צריך ללמוד את פרוצדורת המילה באופן תאורטי ולהתבונן במספר בריתות עד שיהיה בטוח ביכולתו למול.
  7. באופן כללי, המטעה את הזולת עובר על איסור גנבת דעת (ראה: שו"ע חו"מ, רכח, ו; אנציקלופדיה תלמודית ערך 'גנבת דעת'). הפוסקים עסקו גם ישירות בנידון המתלמדים. הציץ אליעזר (לעיל הערה 5) אסר על רופאים ומוהלים מתלמדים לבצע את מלאכתם בלא שהסבו את תשומת לבם של המטופלים וההורים לעובדה זו. אחרונים נוספים (שם) התירו לרופאים מתלמדים בבתי חולים ציבוריים להסתמך על הסכמה סתמית של המאושפזים, המודעים למעורבותם של מתלמדים בטיפול בהם. ברור שגם לדעת אחרונים אלו, במוהלוּת שֶׁבָּהּ אין מקובל לתת למתלמדים למול, שָׁבָה וחלה חובת היידוע.
>>> עוד בצהר לאתיקה:  נייר עמדה: טיפול בחולה 'צמח' (p.v.s.)


סרטונים אחרונים לכל הסרטונים

אודות צהר לאתיקה

מרכז 'צהר לאתיקה' מיסודו של ארגון רבני 'צהר' מבקש להיות שותף בקידום התנהגותם האתית של הפרט במדינת ישראל ושל המדינה בכללה; חזונו הוא מדינה שהאתיקה היא חלק בלתי נפרד מיסודות קיומה. במסגרת חזון זה, עוסק המרכז בשני תחומים עיקריים: ליבון סוגיות אתיות מגוונות וגיבוש עמדות אתיות ברוחה של היהדות; ובהשתתפות בתהליך הפיכת התיאוריות האתיות למציאות יומיומית.

קרא עוד

שתפו בפיסבוק שתפו בלינקדין שתפו בגוגל פלוס ציצו בטויטר שלחו כתבה באימייל להדפיס כתבה
שירותי צהר
.