אתיקה יהודית (4): מקורותיה של האתיקה היהודית- חלק ב׳

מאת הרב יובל שרלו
צילום: שלהבת סרקוביץ׳

מבוא

בשיעור הקודם התחלנו בתיאור סוגי המקורות אשר משמשים כיסודות לאתיקה היהודית. הרחבנו על אודות ארבעת המקורות הראשונים, ובשיעור זה נרחיב מעט על אודות הארבעה הנותרים.

א. עקרונות אתיים בהם התורה עצמה משתמשת

המקור הרביעי ליסודות האתיקה היהודית הוא עקרונות אתיים שהתורה עצמה משתמשת בהם. כאן המקום לציין כי אחת השאלות העולה באופן קבוע כאשר נעשים ניסיונות לשרטט עקרונות אתיים בתחומים המצויים מחוץ לעולם המצוות היא: כיצד נוכל לדעת אילו עקרונות אתיים התורה רואה בחיוב ואילו עקרונות רק נדמים בעינינו כראויים אך למעשה אינם אלא עקרונות פגומים שאנו נוטים אליהם מסיבות בעייתיות? שאלה זו מצויה בעיקר לגבי שיקולים אתיים השאובים מהתרבות הכללית, וכדוגמה יש לציין את עקרון 'הושטת הלחי השנייה' שאכן הנו שיקול בעייתי מאוד. כיצד אפוא נוכל לקבוע איזה שיקול אתי הוא אכן שיקול 'יהודי' ראוי ואיזהו שיקול פגום?
ישנן מספר תשובות אפשריות לשאלה זו, שאכן הנה כבדת משקל ומחייבת בירור מעמיק. עם זאת, דומה כי ישנם כמה שיקולים אתיים שראויים לחלוטין להיחשב כשיקולים אתיים תקפים. הסיבה לכך מאתגרת למדי: התורה עצמה נוקטת בשיקולים אתיים אלו כחלק מדו-שיחים שונים המצויים בה ובדברי הנבואה. נדגים שניים משיקולים אלה.

האיסור להעניש אדם על מה שלא עשה

עיקרון אחד כזה הוא האיסור להעניש אדם על מה שלא עשה, ואנו מוצאים אותו בפיהם של כמה מאישי המקרא. כך לדוגמה טען אברהם אבינו בפני ה' בשעה שביקש למנוע את הפיכת סדום (בראשית יח, כד–כה):

"…איכא למימר דמקרא אינו יוצא מידי פשוטו דפשטי' דקרא הוא שלא יומתו אבות בעון בנים ומדרשו שלא יומתו בעדות בנים ומקרא אחד מתחלק לכמה טעמים כדכתיב אחת דבר א-להים שתים זו שמענו… י"ל דעיקר קרא לא אתי לפוטרו מן העונש דהא פשיטא הוא, אלא שהוא אזהרה על הדבר שלא יעלה על לב המושל לשפוך חמתו על הבנים בעון האב או על האב בעון הבנים והיינו דכתיב 'ובני המכים לא המית' (מל"ב יד, ו)".

לפנינו אם כן יישום הלכתי של העיקרון שאין להעניש אדם על מעשה שלא עשה.

החובה להשיב טובה תחת טובה

עיקרון אתי שני העולה מתוך התורה עצמה הוא החובה להשיב טובה תחת טובה. עיקרון זה נאמר במקומות רבים במקרא כדבר פשוט, בעיקר סביב יחסי האדם והקב"ה, עד שדומה כי לא ניתן למנות את כל ההקשרים שבהם הכתוב מוכיח את ישראל על שהשיבו לה' רעה תחת החסד והטוב שגמל עִמם ומציין שמדובר בפגם מוסרי חמור. 1 ניתן אפוא לקבוע כי זהו אחד העקרונות האתיים היסודיים ביותר, ואנו נשתמש בו בהמשך דרכנו.

ב. דברי המוסר שבפי הנביאים

המקור השישי ליסודות אתיים יהודיים הוא דברי הנביאים, אשר משמשים כמקור לא אכזב לאתיקה היהודית. הנביאים מלמדים כי ביסוד רצונו של ה' מצויה עשיית הצדקה והחסד לגר, ליתום ולאלמנה; והם שבים ומדגישים כי התכחשות לעני ואביון היא מעשה לא אתי 2. הנביאים מלמדים גם כי אדם המשעבד את חברו ואינו משחרר אותו עושה מעשה לא-מוסרי3 וכי השבת רעה תחת טובה היא מעשה פגום מבחינה מוסרית.4 עוד קבעו הנביאים כי התכונות הראויות בעיני ה' הן נקיוּת הכפיים וברוּת הלבב, ורק המחזיק בהן הוא אשר ראוי לעלות אל הר ה'.5 גם בתחום ההנהגתי-חברתי קבעו הנביאים מסמרות אתיים והורו כי מנהיגים הפועלים לטובת עצמם ואינם פועלים למען האומה חוטאים בחטא אתי נורא וראויים להדחה;6 וכי חברה שבה כל "אח עקוב יעקֹב וכל רֵע רכיל יהלוך" (ירמיהו ט, ג) היא חברה שאין לה זכות קיום.7 אלו הן רק דוגמאות אחדות לעקרונות אתיים המשתקפים בדברי הנביאים.

ג. עקרונות האתיים הנמצאים בהלכה

מקור שביעי לעקרונות אתיים יהודיים הם עקרונות שההלכה משתמשת בהם ללא התבססות על פסוק מסוים. מדובר בעקרונות הלכתיים משמעותיים למדי אשר בנויים על יסודות אתיים מובהקים. נדגים שניים מהם.

'קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים'

עיקרון אתי אחד המצוי במקורות היהדות הוא עקרון 'קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים', וכפי שמוסר התלמוד (בבא בתרא ס, א–ב):

'נוגע בדבר'

עיקרון אתי נוסף המיושם במישור ההלכתי הוא החשש מ'נגיעות' ומהטיה הנובעת מאינטרסים אישיים. נביא אחד מההקשרים שבהם מיושם חשש זה (בכורות לח, ב):

ד. עקרונות אתיים הלקוחים מהפילוסופיה הכללית ומההומניסטיקה האוניברסאלית

המקור השמיני והאחרון לאתיקה היהודית הוא הפילוסופיה הכללית וההומניסטיקה האוניברסאלית. מטבע הדברים, סוג מקורות זה שנוי במחלוקת. לאור קביעתם של חכמים כי "תורה בגויים אל תאמן" (איכה רבה ב, יג), סבורים רבים שאין לראות במקורות שאינם פנים-יהודיים מקורות בעלי משמעות או סמכות. לדידם, הבירור האתי צריך להיעשות אך ורק מתוך התורה עצמה.
בניגוד לסברה זו, אנו סבורים כי רבים מן העקרונות האתיים האוניברסאליים ראויים להיכלל בתוככי האתיקה היהודית, ושתי סיבות לכך:

  1. אמונתנו העמוקה כי נותן התורה הוא גם בורא העולם, ולפיכך גם בורא התחושות, המחשבות והעקרונות האתיים השרויים בלב כל אדם; ולכן יש לראות בתחושות האתיות האוניברסאליות ביטוי א-לוהי.
  2. מצוות קידוש השם מתקיימת בהתאם לעקרונות שבהם מחזיקים הגויים – שאם לא כן, היאך יתקדש שמו של הקב"ה בעיניהם?! – ולכן, מן ההכרח שעלינו לקבל עקרונות אלו. נדגים זאת באמצעות סיפור ידוע שמקורו במדרש (דברים רבה ג, ג):

    "אבדת העובד כוכבים מותרת, שנאמר "אבידת אחיך" (דברים כב, ג). והמחזירה – הרי זה עובר עבירה, מפני שהוא מחזיק ידי עוברי עבירה. ואם החזירה לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה, הרי זה משובח…".

    בהמשך דרכנו נטען כי רבים מפוסקי ההלכה התייחסו לחובה עקרונית זו כדבר המובן מאליו וכללו בין שיקוליהם גם שיקולים אתיים אוניברסאליים, ואף טענו כי לא יעלה על הדעת כי לעם ישראל תהיינה מחויבויות אתיות פחותות מאלו של הגויים.

בזאת סיימנו את הקורס ״אתיקה יהודית״, ובקורסים הבאים נתחיל לדון בסוגיות אתיות ספציפיות. כפי שראינו לעיל, עקרון יסוד בעולמה של האתיקה היהודית הוא עקרון 'קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים', ולפיכך את דיוננו נפתח דווקא בנושא האתיקה הרבנית, ורק לאחר מכן לפנות לסוגיות אתיות מעולמות אחרים.

הערות שוליים

  1. ראה למשל: דברים לב; שופטים ב, א–ב; ישעיהו א, א–ד ועוד רבים.
  2. ראה לדוגמה יחזקאל טז, מט – שם מנומקת השמדת העיר סדום על רקע פשעיה המוסריים. ראה גם לעיל בשיעור הפתיחה בקורס זה.
  3. ראה ישעיהו נח, ו.
  4. ראה שמ"א כה – שם מתואר נבל הכרמלי כמי שגמל רעה תחת טובה ועל כן ראוי הוא למוות.
  5. ראה תהלים כד, ג–ד.
  6. ראה יחזקאל פרק לד.
  7. ראה ירמיהו ט, א–ח.


סרטונים אחרונים לכל הסרטונים

אודות צהר לאתיקה

מרכז 'צהר לאתיקה' מיסודו של ארגון רבני 'צהר' מבקש להיות שותף בקידום התנהגותם האתית של הפרט במדינת ישראל ושל המדינה בכללה; חזונו הוא מדינה שהאתיקה היא חלק בלתי נפרד מיסודות קיומה. במסגרת חזון זה, עוסק המרכז בשני תחומים עיקריים: ליבון סוגיות אתיות מגוונות וגיבוש עמדות אתיות ברוחה של היהדות; ובהשתתפות בתהליך הפיכת התיאוריות האתיות למציאות יומיומית.

קרא עוד

שירותי צהר
.