מבוא לאתיקה של המחלוקת

צילום: דוד שי
מאת הרב יובל שרלו

א. גישת 'המחלוקת כתאונה' ומשמעותה האתית

המילה 'מחלוקת' נתפסת במסורת היהודית בשתי משמעויות שונות ומנוגדות. לפי גישה אחת, המחלוקת היא תופעה שלילית, ולדעת חלק מהאמוראים (סנהדרין קי, א) ישנו איסור "להחזיק במחלוקת" אשר נלמד ממעשה קורח ועדתו. ואכן, המשנה במסכת אבות (ה, יז) מלמדת כי מחלוקת קורח ועדתו היא מחלוקת פסולה, וכן מבחינה בין מחלוקת "לשם שמים" למחלוקת "שאינה לשם שמים":
"כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים; ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו".
הביאור המקובל והפשוט למשנה זו הוא ש"מחלוקת קורח וכל עדתו" היא המחלוקת שבין קורח ובין משה, אך יש שדרשו אותה כמוסבת על מחלוקת פנימית בין קורח ואנשיו הוא.
כך או כך וכאמור, האמוראים למדו מן הפסוק "ולא יהיה כקרח וכעדתו" (במדבר יז, ה) כי יש איסור "להחזיק במחלוקת", ולדעת חלק מהראשונים נפסק דין זה להלכה. אם כן, המחלוקת היא תופעה שלילית – טוב היה אילו לא באה לעולם ומשהיא קיימת, מוטל עלינו למגרהּ.
תפיסה זו מצויה גם כלפי מחלוקות בהלכה, ובמקורות רבים אנו למדים כי המחלוקת היא סוג של 'תאונה היסטורית' שנגרמה עקב פילוגים פנימיים, וכלשון התוספתא ([ליברמן] חגיגה ב, ד): "משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן [הרבו] מחלוקת בישראל ונעשו כשתי תורות". היא נתמכת גם באיסור להיעשות "אגודות אגודות" (יבמות יג, ב).
מבין חכמי ישראל, דומה כי הרמב"ם הוא המייצג המובהק של גישת 'המחלוקת כתאונה'. את עמדתו מבסס הרמב"ם על דברי התוספתא שהובאו לעיל1. עם זאת, הוא מגביל את קביעתה של התוספתא לתחומים מסוימים ומנמק מדוע אין לראות בתאונה זו טראומה גורלית אלא יש להתגבר עליה ולפסוק הלכה כדעה פלונית – כלומר להכריע את המחלוקת.
גישה זו גוזרת אתיקה מיוחדת שעניינה צמצום המחלוקת והעברתה מן העולם, ככול שניתן. כללי האתיקה המתאימים לגישת 'המחלוקת כתאונה' מתמודדים עם מציאות של בדיעבד, ולביטולה של המחלוקת מופנים מירב מאמציהם. מחוסר ברֵרה, מופנה גם מאמץ חלקי לעיצובה האתי של המחלוקת – כל עוד היא קיימת.

ב. גישת 'מחלוקת לכתחילה' ומשמעותה האתית

גישה הפוכה לחלוטין היא זו הרואה את המחלוקת כאחת מן הבשורות הגדולות של עולם המחשבה וההלכה. לפי גישה זו, המחלוקות אינן 'תאונה' ואינן מייצגות כשל היסטורי אלא תופעה לכתחילאית ששורשיה כבר בסיני.
למעשה, כבר מדברי המשנה שצוטטו לעיל אנו למדים כי מחלוקת שמאי והלל היא "מחלוקת לשם שמים" ש"סופה להתקיים", ומסגנון המשנה נראה כי היא מדברת בשבחה של מחלוקת שמאי והלל והעובדה שסופה להתקיים היא חיובית.
ואכן, בדברי חכמים אנו מוצאים את הביטוי "אלו ואלו דברי א-להים חיים" (עירובין יג, ב), המלמד כי האמת אינה יכולה להתכנס במסגרת מצומצמת ובלעדית, והיא מתפרצת ומופיעה מכיוונים שונים. חכמי ישראל שעסקו בפירושה של אותה מימרה תמהו כיצד היא אפשרית, וכלשונו של הריטב"א (חידושי הריטב"א שם):
"שאלו רבני צרפת ז"ל: האיך אפשר שיהו אלו ואלו דברי א-להים חיים, וזה אוסר וזה מתיר?
ותרצו כי כשעלה משה למרום לקבל התורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר, ושאל להקב"ה על זה, ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור, ויהיה הכרעה כמותם. ונכון הוא לפי הדרש, ובדרך האמת יש טעם סוד בדבר".
גם המהר"ל מפראג עסק בקביעה הנזכרת וביאר כי מדובר בתופעה הכרוכה באופיים של העולם וההלכה (באר הגולה, הבאר הראשון):
"ואמר בעלי אסופות, פירוש: כי אי אפשר שיהיה דעת החכמים על דרך אחד, ואי אפשר שלא יהיה חלוק ביניהם כפי מה שהם מחולקים בשכלם. כי כל דבר ודבר אי אפשר שלא יהא בחינה יותר מאחת לדבר אחד. שאף אם הדבר טמא, אי אפשר שלא יהיה לו צד בחינה אל טהרה של מה, וכן אם הדבר טהור, אי אפשר שלא יהיה לו בחינה מה של טומאה".
ואכן, לפתחה של חברה שבה שולטת דעה אחת ויחידה רובצות סכנות רבות, וכך מסביר הנצי"ב את סיפור מגדל בבל שהוא לדידו מניפסט אנטי-אחדותי2.
ברם, גם גישה זו אינה יכולה להכחיש כי לא תמיד מופיעה המחלוקת בלבושיה החיוביים ועתים שהיא ממיטה חורבן גדול. לעיל הבאנו את לשון המשנה במסכת אבות המתארת מחלוקות שמתרחשות "שלא לשם שמים ועל כן אין סופן להתקיים. תיאורים דומים רבים מצויים במקומות רבים בדברי חכמים, אשר מלמדים על מחירו הגדול של הפילוג.
אימוצה של ההכרה כי המחלוקת היא תופעה חיובית, ואינה תאונה מצערת, יוצר כללים אתיים ייחודיים. הללו מחייבים אותנו למצוא את הדרך הראויה בין שני קטבים. מחד, חובה עלינו להישמר מכפייתה של עמדה אחת אשר מאיימת על תופעת המחלוקת ומאלצת את עמדות אחרות לבטל את עצמן. מאידך, עלינו להישמר מהסכנות הכרוכות במחלוקת ולוודא שהיא אינה מתדרדרת לתהומות של פילוג, אלימות וכוונה "שלא לשם שמים".

ג. סיכום

כפי שניתן לחוש, אנו סבורים כי המחלוקת היא תופעה חיובית ביסודה ויש לכך משמעויות רחבות למדי. אנו נתמקד בהיבטיה האתיים של תפיסה זו, כלומר בשאלות: כיצד יש לשמור על הכללים המצפוניים והמוסריים של המחלוקת? מהם הכללים המחייבים את קיומה של המחלוקת ואת מהותה? ומהם התנאים המוסריים המאפשרים את המחלוקת?
בשיעור הבא נדון בדרכים ליצירתה של אווירה ראויה, המאפשרת את המחלוקת ואת חירות המחשבה.

הערות שוליים

  1. ראה הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה.
  2. ראה העמק דבר בראשית יא.

הנצפים ביותר


סרטונים אחרונים לכל הסרטונים

אודות צהר לאתיקה

מרכז 'צהר לאתיקה' מיסודו של ארגון רבני 'צהר' מבקש להיות שותף בקידום התנהגותם האתית של הפרט במדינת ישראל ושל המדינה בכללה; חזונו הוא מדינה שהאתיקה היא חלק בלתי נפרד מיסודות קיומה. במסגרת חזון זה, עוסק המרכז בשני תחומים עיקריים: ליבון סוגיות אתיות מגוונות וגיבוש עמדות אתיות ברוחה של היהדות; ובהשתתפות בתהליך הפיכת התיאוריות האתיות למציאות יומיומית.

קרא עוד

שתפו בפיסבוק שתפו בלינקדין שתפו בגוגל פלוס ציצו בטויטר שלחו כתבה באימייל להדפיס כתבה
שירותי צהר
.