בית » קורסים באתיקה יהודית » אתיקה רבנית (5) – סיכום

אתיקה רבנית (5) – סיכום

מאת עידן הירשפלד
Wiki.cjcc

בארבעת השיעורים האחרונים עסקנו באתיקה רבנית. כעת נבקש לסכם את שלמדנו בתחום זה, ומתוך כך לנסח את עקרונות היסוד שנזכרו במהלך הדיון – כדי שנוכל להשתמש בהם גם בהמשך.

 

א. המקורות

בקורס הקודם תיארנו שבעה סוגי מקורות אשר יכולים לשמש אותנו בדיון על אתיקה יהודית. ואכן, במרבית המקורות הללו ניתן להשתמש בדיון על האתיקה הרבנית. נציג זאת באמצעות טבלה:

התחום העקרוני

השימוש בתחום האתיקה הרבנית

מצוות העוסקות באופן ישיר בנושאים אתיים

איסור לקיחת שוחד; איסור הטיית דין; התכונות החיוניות למינוי דיינים בישראל; "ונשמרת מכל דבר רע"

חילוץ עקרונות אתיים מתוך המצוות והרחבתם

"לבלתי רום לבבו מאחיו"; "ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל"; ועוד ועוד.

מצוות 'ועשית הישר והטוב'

"לא ירבה"
מצוות 'והייתם נקיים מד' ומישראל'

הכללים האתיים השונים יונקים כולם מ"והייתם נקיים מד' ומישראל".

עקרונות אתיים שהתורה משתמשת בהם

קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים
דברי הנביאים

מעשיהם של בני עלי בספר שמואל; "אל תהי דן יחידי"; התנהגותם של חכמים בהימנעות מפסיעה על ראשי עם קודש וכדו'.

עקרונות אתיים הנמצאים בהלכה

תשובת הרשב"א שנזכרה בשיעור השני
עקרונות אתיים הלקוחים מהפילוסופיה הכללית ומההומניסטיקה האוניברסלית

ניתוח בעיית העוצמה וסכנות הכוח

מובן כי בכל תחום ובכל עניין ניתן להרחיב יותר ואף להציע צורות מיון אחרות, אולם אין אלו אלא דוגמאות בלבד המשמשות כבסיס ראוי לדיון.

נוסיף עוד כמה עניינים שהתבררו במהלך דרכנו.

ב. הכוח והעוצמה

אחד היסודות העיקריים בתחום האתיקה הוא אבחון ההקשרים שבהם נדרשת הדרכה אתית מיוחדת, כאשר בכל מצב שבו זוכה אדם מסוים ליתרון ולסמכות – נדרש ממנו לציית לכללים אתיים. כללים אלו נושאים אופי כפול. מחד, וכפי שמצוי בדרך כלל, על בעל הכוח להגביל את סמכותו ולתחום את השימוש בכוחו לצרכים חיוניים בלבד המצויים ב'תחום שיפוטו'. מאידך, בעל הכוח מחויב להשתמש בו במקום שבו נדרשת הפעלת הכוח. אלו הם דבריו של רבן שמעון בן גמליאל – בנוגע לדבריו של רבי עקיבא שאמר כי לוּ היה יושב בסנהדרין, לא היה נהרג בה אדם מעולם – המלמד כי דווקא אי-שימוש בכוח משמעו ריבוי שופכי דמים בישראל.1

כפי שראינו בקורס זה, בידי הרב ישנה עוצמה רבה – ודברים אלו נכונים לא רק כאשר מדובר ברב הנושא בתפקיד רשמי, כי אם גם כאשר מדובר ברב הפועל במסגרת וולונטרית ויונק את כוחו מאמונם של צאן מרעיתו ומהכרתם במעמדו החיוני של הרב בישראל. כפי שראינו וכפי שעוד נראה בקורסים הבאים, על כל אדם שבידו כוח ועוצמה – יהא זה איש תקשורת, רופא, רב או איש עסקים – חלים כללים אתיים, ולמעשה דברים אלו נכונים לגבי כל אדם ואדם אשר אוחז בסמכות ובכוח כלשהם, ולוּ במסגרת משפחתו.

ג. דרכי ההתמודדות

דרכי ההתמודדות שמציעה התורה כנגד הסיכונים האתיים הנן שתיים. הדרך האחת משותפת לכלל הבריות ועיקרה הוא יצירת מסגרות ראויות המאפשרות את בלימת הסיכונים – כגון הפרדת רשויות ראויה, בקרה ושיפוט, דמוקרטיזציה, והחלפת מנהיגות. ההלכה מאמצת אחדות ממסגרות אלו2 ורואה בהן חשיבות מרובה. אכן, אין די בכך שכן מסגרות אינן מבטיחות דבר אלא רק מאפשרות, ואפילו במשכן יכולים לשמש כוהנים מושחתים.

הדרך השנייה, שבה מתייחדת ההלכה, היא העמידה מול הקב"ה. זהו צו נורמטיבי היונק את כוחו מהאמונה בריבונו של עולם ובמחויבותו של האדם כלפיו. זוהי הסיבה שבדיונים אתיים רבים בעולמה של ההלכה שגור הביטוי "ובלבד שיכוון לבו לשמיים" וביטויים דומים השמים את הדגש על כוונת הלב. ביטויים אלו אינם פונים לתיאור החיצוני של הפעולות כי אם לתוכן הפנימי של האדם מבקש האמת וקרבת הא-לוהים. יש אם כן בידי התורה כדי להתוות דרך התמודדות נוספת עם סכנות אתיות.

דמויותיהם של חכמים

בשולי העיסוק באתיקה רבנית, יש להזכיר את האופן הייחודי שבו מוצגות דמויותיהם של האבות וצדיקי הדורות במקרא ובמקורות אחרים. חז"ל מלמדים (שבת נה, ב) כי רק ארבע דמויות תנ"כיות מתו "בעטיו של נחש" – כלומר מתו רק בשל חטא אדם הראשון ולא נמצא בהם כל פגם אחר – ומכלל זאת יש ללמוד כי יתר דמויות המקרא נאלצו להתמודד עם תביעותיו של היצר.

ואכן, קדושינו אינם דומים לקדושיהם של דתות אחרות, המתוארים כמצויים מעבר לחולשות האנושיות. קדושינו הם בני אנוש המתמודדים, בהצלחה מרובה, עם תכונות אנושיות, ובכך מתעלים והופכים להיות מרכבה לשכינה הא-לוהית.

לפיכך, סיפור קורות חייהם ותיאור הדרכים שבאמצעותן התמודדו עם עולמם הפנימי הם חלק בלתי-נפרד ממשנתה האתית של תורת ישראל, וכלשון חז"ל: "גדול שימושה יותר מלימודה" (ברכות ז, ב). זוהי אפוא משמעותו העמוקה של העיסוק באורחות חייהם של צדיקים – אשר משמשים עבורנו כדמויות מופת וכמצפן לניווט בסבך העולם האתי.

הדילמה האתית

בסופו של הדיון באתיקה הרבנית נשוב לדילמה היסודית שבה פתחנו: כבודו של מוסד הרבנות והסכנות הכרוכות בו. כפי שראינו, כבודו של הרב, נושא דברו של הקב"ה בעולם, הוא יסוד חשוב ביותר בעולמה של ההלכה והוא נמשל לכבוד שמים. לכן, יש מקום להאדיר אותו ולהעצים אותו.3 מאידך, כבוד זה טומן בחובו סכנות גדולות – כפי שראינו בהרחבה בקורס זה. כדרכן של דילמות, לפנינו קטבים שונים ומשכנעים וקשה להכריע מהי ההחלטה הנכונה – בייחוד מתוך מודעות לערכם של המחלוקת ושל גיוון הדעות.4

לשיעור הקודם

בחזרה לכל הקורסים
בחזרה לעמוד הראשי

הערות שוליים

  1. ראה משנה, מכות א, י.
  2. במצוות מינוי המלך לדוגמה יש לראות אימוץ של מסגרת שלטונית המאפשרת היררכיה.
  3. חשיבות כבוד זה מוליכה לפעמים לדילמות מסוג אחר. כך למשל בשו"ת חוות יאיר (רה) נשאל המחבר על "…צורבא מרבנן חריף ובקי ומתמיד יודע נגן בכמה מיני כלי זמר שאל אם הרשות בידו לנגן בכינור לפני חתן וכלה הן בהליכתן לחופה או במשתה של מצוה חתונה או נימא דאסור לו לבזות עצמו מפני כבוד תורתו…". ערך כבוד הרב מתנגש כאן עם המצווה לשמח חתן וכלה.
  4. ראה בהרחבה בקורס העוסק באתיקה של המחלוקת.


סרטונים אחרונים לכל הסרטונים

אודות צהר לאתיקה

מרכז 'צהר לאתיקה' מיסודו של ארגון רבני 'צהר' מבקש להיות שותף בקידום התנהגותם האתית של הפרט במדינת ישראל ושל המדינה בכללה; חזונו הוא מדינה שהאתיקה היא חלק בלתי נפרד מיסודות קיומה. במסגרת חזון זה, עוסק המרכז בשני תחומים עיקריים: ליבון סוגיות אתיות מגוונות וגיבוש עמדות אתיות ברוחה של היהדות; ובהשתתפות בתהליך הפיכת התיאוריות האתיות למציאות יומיומית.

קרא עוד

שירותי צהר
.