בית » קורסים באתיקה יהודית » אתיקה תקשורתית » אתיקה תקשורתית (3) – דילמת פרסום שמו של חשוד

אתיקה תקשורתית (3) – דילמת פרסום שמו של חשוד

מאת הרב יובל שרלו

תקציר

בשיעור זה ובשיעור הבא נעסוק בסוגיה קונקרטית, סוגיית מדיניות פרסום שמו של חשוד, ונבקש ליישם בה את העקרונות והכללים שבהם עסקנו בשיעור הקודם. סוגיה זו נידונת לעיתים קרובות בקרב העוסקים באתיקה תקשורתית, והיא מאופיינת בשינויי חקיקה תכופים ובדיונים סוערים – ברשות המחוקקת, במועצת העיתונות, ובפקולטות לתקשורת ולמשפטים. למעשה, זוהי דילמה אתית קלאסית שבה עומדים זה כנגד זה שני שיקולים אתיים – הנימוקים השונים להתרת הפרסום, מוקדם ככל האפשר, והחובה לשמור על שמו הטוב של האדם – המתנצחים ביניהם על אופן ההכרעה.

א. אופייה של הדילמה האתית

על פי רוב נוטים דיונים אתיים שלא להסתיים בהכרעה חד-משמעית, והסיבה לכך קשורה למהותם של דיונים אלו. כפי שראינו בשיעורים הקודמים, לדילמות יש לפחות שני קטבים, ולעיתים קרובות אף יותר, כאשר כל קוטב נושא בחוּבו ממד מסוים של אמת; ולכן הכרעה חד-משמעית אינה מן האפשר, משום שמשמעה הוא ויתור על נקודות האמת המצויות בצד השני. מסיבה זו, הכרעות אתיות נוטות להיות מידתיות ולהותיר מרחב של גמישות ותִמרון. למעשה, אלו צלילים ומנגינה יותר מאשר הכרעות חוקיות ומפורטות, אולם גם לצליל ולמנגינה יש משמעות מהותית.
כדי לנתח סוגיה זו נשוב לשיעור הקודם: נצעד בעקבות סעיפיו צעד אחר צעד, וננסה ליישם את עקרונותיו וכלליו לגבי פרסום שמו של חשוד.

ב. הדילמה בנושא פרסום שמו של חשוד

דילמת פרסום שמו של חשוד (וכן תִזמון הפרסום) היא סוגיה מרכזית למדי בעולמה של האתיקה, ונכתבו עליה מאמרים רבים מאוד. דילמה זו מורכבת משיקולים רבים ומסובכים, הממוקמים במעגלים שונים: שיקולים 'טהורים' העוסקים בנושא עצמו; שיקולים 'פרקטיים' יותר, כגון ההערכה שכלי התקשורת צריך להימכר, שהציבור רוצה 'לראות דם', ושישנם אמצעי תקשורת מתחרים; ושיקולים רחבים יותר, דוגמת קיומה של רשת האינטרנט ואופייה של החברה. לצורך הבנת הסוגיה, ראוי אפוא להכיר את המעגלים הסבוכים שממנה היא מורכבת.
היבט שני של דילמה זו הוא שאלת האפשרויות הקיימות לפתרון הדילמה – שכן בסופו של דבר פתרונה של דילמה אתית נדרש להתנסח במעשה קונקרטי. לדילמה זו ישנן אפשרויות פתרון רבות: ניתן לפרסם מיד את שם החשוד; ניתן לפרסם את שמו רק כאשר הוא מזומן לחקירה; ניתן לפרסם את שמו רק כאשר החקירה נעשית באזהרה; ניתן לפרסם את שמו כאשר הוא מובא בפני שופט להארכת מעצר; ועוד ועוד (ומן הראוי לציין כי אנו נפגשים כאן עם עקרון פומביות הדיון, כלומר ברוב המקרים מתרחשת פעולה פומבית הקודמת לפרסום). אפשרויות פתרון אחרות הן: פרסום שמו של אדם רק לאחר הרשעתו או איסור מוחלט על פרסום שמו של חשוד (או נאשם) אלא אם כן יש צורך ישיר בפרסום; כאשר לפי אפשרויות אלו, עיתונות מעצם מהותה היא לשון הרע.
עוד ראוי לציין כי הבנת הדילמה כראוי מחייבת היכרות מלאה עם התחום המקצועי וכלל היבטיו ומשמעותיו. לדוגמה, לפני שנים אחדות כינסתי מספר רבנים לדיון על אודות האפשרות לצמצום לשון הרע והלבנת בעיתונות. את הדיון קבענו לי"ז בתמוז, כיום של חשבון נפש ותשובה ציבורית, והזמנתי אליו גם את עורכו של עיתון חשוב. אחת ההצעות שהועלו בדיון הייתה כי במידה שהתפרסם חשד על אדם פלוני אך התברר שהוא חף מפשע – יפורסם הזיכוי באותו גודל ומקום (עמוד ראשון, אותיות גדולות) כדי למחוק את הכֶּתם. אולם עורך העיתון שנכח במפגש ביקר את ההצעה מבחינה מקצועית, וטען כי מקרים של זיכוי מוחלט נדירים מאוד – משום שהעיתונות חוששת מאוד מפני תביעות ועל כן מפרסמת רק חשדות מוצקים – ואילו כאשר מדובר בזיכוי חלקי, עצם הפרסום מעליב את האדם מחדש (תארו לעצמכם כותרת כגון: "פלוני הורשע רק בהפרת אמונים ולא בגנבה כפי שטענו בתחילה"). מבלי להיכנס לנושא זה בפירוט, יש בכך כדי להוכיח כי ישנם דברים אשר יכולים להיבחן רק כאשר העוסק בסוגיות מבין אותן לעומקן – עקרונית, מציאותית ומקצועית.

ג. דיון לאור עקרונות האתיקה היהודית

1. מצווה

כפי שראינו בשיעור הקודם, היהדות רואה בהתנהגות אתית עניין הקשור גם לציר ה'אנכי' שבין האדם לא-לוהיו, ויש לכך השלכה על אופי ההכרעה בסוגית פרסום שמו של חשוד. מקבל ההכרעה, העורך או איש התקשורת, צריך להתייחס לסוגיה זו מזווית ראייה רחבה ולהשתחרר מהשיקול הכלכלי הבלעדי או מנקודת המבט הנוגעת רק למערכת היחסים שבין בני אדם. זוהי התלבטות רחבה יותר הנוגעת להיבטים שבין אדם למקום ולשאלת ה'זיהום' של החברה מול שמירת אנושיותה טובתה, אך גם מול השמירה על שלומה. האתיקה היהודית דורשת אפוא מאיש התקשורת להכשיר את עצמו גם במישור הרוחני-מוסרי הנוגע לעניין זה, ולא להסתפק רק במישור המקצועי; ולפיכך עבודת התקשורת היא שליחות – לשם שמירה על שמו הטוב של אדם ולשם שמירה על דמותה של החברה. ברמה המעשית, דורשת האתיקה היהודית כי כל דיון בדבר פרסום שמו של חשוד ייעשה בכובד ראש, מתוך נכונות לוויתור על הישג כלכלי במקרה הצורך, ומתוך אחריות ומחויבות לחברה ולשלומה. על כללים אחרים נדון בהרחבה בהמשך, ונראה כי יש בהם מקום נרחב להתלבטות, ולפיכך ייתכן שאלמנט ה'מצווה' הוא תרומתה הגדולה ביותר של האתיקה היהודית לתחום התקשורת – משום שהוא מביא בוודאי להכרעות טובות יותר.

2. נורמות

ערך שני שראינו בשיעור הקודם הוא הנורמות שמגדירה היהדות (בשונה מניסוח קזואיסטי). גם במישור זה, יש לאתיקה היהודית תרומה נכבדת לתחום התקשורת; ואיש תקשורת הפועל על פי אתיקה יהודית חייב להטמיע בעצמו את ההכרה כי החוק אינו חזות הכול, וכי ישנן גם נורמות עקרוניות שלאורן ראוי לצעוד.

3. כוונה

בשיעור הקודם תיארנו את ערכה של הכוונה בעולמה של האתיקה היהודית וכך כתבנו שם:

"כיוון שההלכה היא מערכת נורמות, היא מייחסת משקל כבד לכוונה שלדידהּ אינה רק חלק ממערכת העונשין בלבד – כפי שמתקיים במערכת קזואיסטית הדורשת כוונה פלילית – כי אם חלק מהגדרת המעשה הראוי או הפגום. לדוגמה, בדיני לשון הרע, הרלבנטיים מאוד לשאלת האתיקה התקשורתית, הכוונה היא אחד היסודות העיקריים אשר מגדירים את המותר והאסור. למשל, כאשר אדם נמצא במצוקה גדולה ומבקש 'לשפוך' את לבו באוזני רעהו, ובכלל זאת לדבר רע על אדם פלוני, אין זה דיבור אסור כיוון שמטרתו היא השׂחת הלב הכואב".

דברים אלו אמורים בייחוד כלפי העיסוק התקשורתי, ואף בכך יש כדי לתרום תרומה של ממש לאתיקה תקשורתית.
כלל ההיבטים שבהם נגענו עד כה אינם נוגעים לעצם הדיון אלא לדמותו של האדם המכריע; וראוי לתת את הדעת גם על תרומה של האתיקה היהודית לעצם הדיון. מבחינה זו דומה כי שלוש קביעות מרכזיות מתמצתות את עמדתה של האתיקה היהודית:

  1. נקודת המוצא היא מניעת הלבנת פנים ודיני שמירת הלשון, ולכן כאשר איש תקשורת מבקש לפרסם את שמו של חשוד עליו להביא ראיה שאכן יש צורך בכך;
  2. פרסום שמו של חשוד מוצדק רק בנסיבות מסוימות;
  3. גם כאשר מפרסמים את שמו של חשוד, חובה להימנע מערבוב עובדות והערכות ויש לפרסם רק דברים ודאיים.

בהרחבתן של נקודות אלה נעסוק בשיעור הבא.

 

 

לשיעור הקודם בקורס אתיקה תקשורתית
לשיעור הבא בקורס אתיקה תקשורתית
בחזרה לכל הקורסים
בחזרה לעמוד הראשי


סרטונים אחרונים לכל הסרטונים

אודות צהר לאתיקה

מרכז 'צהר לאתיקה' מיסודו של ארגון רבני 'צהר' מבקש להיות שותף בקידום התנהגותם האתית של הפרט במדינת ישראל ושל המדינה בכללה; חזונו הוא מדינה שהאתיקה היא חלק בלתי נפרד מיסודות קיומה. במסגרת חזון זה, עוסק המרכז בשני תחומים עיקריים: ליבון סוגיות אתיות מגוונות וגיבוש עמדות אתיות ברוחה של היהדות; ובהשתתפות בתהליך הפיכת התיאוריות האתיות למציאות יומיומית.

קרא עוד