בית » קורסים באתיקה יהודית » אתיקה תקשורתית » אתיקה תקשורתית (1) – פתיחה

אתיקה תקשורתית (1) – פתיחה

מאת הרב יובל שרלו

תקציר

סוגיית האתיקה התקשורתית היא סוגיה המבהירה באופן מיוחד את תרומתה המשמעותית של היהדות לדיון האתי. בתחומים רבים ישנה זהות בין האתיקה היהודית לזו הכללית, אולם בתחומים אחרים מתייחדת היהדות בכיוונים האתיים שהיא מציעה – והתחום התקשורתי הוא אחד מהם. בשיעור זה נעסוק בהצגת הסוגיה באופן כללי ובדילמות שהיא מעוררת, ואילו בשיעור הבא נתחיל בדיון על אודות היבטיה היהודיים.

יסודות האתיקה התקשורתית

מהי תקשורת?

המונח 'תקשורת' הוא מונח רחב למדי וללא מיקודו והגדרתו אי אפשר לדון בשאלות הלכתיות ואתיות הקשורות בו. למעשה, כמעט כל הפעילויות שמקיים האדם ניתנות להכללה תחת המילה 'תקשורת': כאשר אדם מדבר עם רעהו, זוהי תקשורת; כאשר אדם מצייר ציור ומביע רעיון מסוים הוא 'מתקשר', אמנם חד-כיוונית, עם הצופה בציור; כאשר נשלחת הודעה על ידי יונת דואר או כאשר נתלה שלט פרסום, לפנינו פעילות תקשורתית; וכך גם כאשר משודר סרט תעודה באמצעי המדיה. אם כן, כמעט כל תחום שבו האדם פועל הוא בעל משמעויות תקשורתיות, ואכן דיון בשאלות אתיות הנוגעות לתקשורת במובנה הרחב הוא למעשה דיון על כלל היבטי החיים.
כאמור, לצורך הדיון שלפנינו נגביל את הגדרתה של התקשורת ונתמקד בעיקר במה שאנו מכנים 'חדשות', כלומר הפצת ידיעות הנוגעות למעשיהם של בני אדם באמצעים המוניים. משמעה של הגדרה זו הוא שלא נעסוק באתיקה הקשורה לשיחה הפרטית שבין אדם לזולתו – אם כי דיניה של שיחה זו, קרי הלכות לשון הרע, ישמשו עבורנו כבסיס דיון משמעותי – ולא נעסוק בתקשורת הדנה בנושאים מדעיים, אם כי גם לה יש היבטים אתיים. נתרכז אפוא בתחום הפרסום ההמוני של ידיעות הנוגעות למעשי בני האדם או של עניינים אחרים הקשורים ישירות במעשיהם של בני האדם.
את האמצעים המשמשים לתקשורת ניתן למיין בצורות שונות, ואנו נעסוק בעיקר באלו הגלויים: עיתונים, ערוצי טלוויזיה ואתרי חדשות מזוהים. המאפיין המשותף לאמצעים אלו הוא שאנו מכירים את מי שאחראי לפרסום הידיעות המופיעות בהן: כתב או עורך, אשר אף אם הוא אינו חושף את מקורותיו, ניתן לראות בו את האחראי לידיעה זו. קיימת גם מערכת מקבילה של הפצת ידיעות, בעיקר ברשת האינטרנט, ובה לעיתים מזומנות אין מי שעומד מאחורי פרסום הידיעה. כך לדוגמה מתפרסמות ידיעות בפורומים שונים שחלק נכבד ממשתתפיהם משתמש בשם בדוי ('ניק'), או באמצעות הדואר האלקטרוני בהודעות הנשלחות בתפוצה רחבה. השאלות האתיות הנוגעות לידיעות בלתי מזוהות אלו מסובכות הרבה יותר. בידיעות כאלו יש צד חמור יותר משום שאין אדם המזוהה כמפיץ הידיעות; אך יש בהם גם צד קל יותר, שכן היחס לידיעות אלו מזלזל יותר ואמינותן מפוקפקת.
מהן אם כן השאלות האתיות השכיחות בתחום התקשורת?

ב. דילמות שכיחות באתיקה תקשורתית

1. צנעת הפרט מול זכות הציבור לדעת

הדילמה האתית השכיחה ביותר בתחומי האתיקה התקשורתית היא היחס בין עקרון צנעת הפרט ועקרון זכות הציבור לדעת. העיקרון הראשון קובע כי קיימת לאדם זכות לשמור את חייו בסוד, ואין בידי זולתו רשות לחדור אליהם. הפצת ידיעות על אדם מסוים משמעה שבירת החומות המגנות עליו, והיא דומה לפריצה לביתו. יש להדגיש כי זכות זו אינה קשורה בתוכן הידיעות – כשם שאסור לפרוץ לביתו של אדם גם אם לא נוטלים משם מאומה. לאדם שמורה אפוא הזכות לחיות את חייו בצנעה מבלי שעולמו האישי ייחשף ויהפוך לנחלת הכלל. מול עיקרון זה עומדת זכותו של הציבור לדעת את אשר מתחולל בסביבתו. זכותו של הזולת להתעניין בסובב אותו, להתחקות אחר תהליכים וצורות חיים שונות, ולספק את סקרנותו. זכות זו הִנָּה חלק מזכות היסוד לחופש המידע והידיעה, ובמסגרתה זכאי הציבור לדעת את אשר מתחולל סביבו.
במסגרת דילמה זו מקובל לומר, הן בדיון זה והן בדיונים אחרים, כי ההכרעה הִנָּה דיפרנציאלית. כאשר מדובר באדם שחי את חייו באנונימיות, אינו נהנה מהתעניינותו של הציבור בחייו ובעולמו, ואף אינו חוקר אחר אחרים ואינו נכנס לתוך עולמם – זכותו לצנעה גוברת על זכות הציבור לדעת, וכאשר הוא נפגע מן הפרסום (לדוגמה, כאשר מתפרסמים צילומי נפגעים באירוע טרור) הוא אף זכאי להגנה נרחבת. לעומת זאת, כאשר מדובר באיש ציבור הנהנה מהעובדה שהוא מפורסם, או כאשר מדובר במי שאינו מעניק את זכות הצנעה לאחרים וחודר בכל עת לעולמם – משקלה של הזכות לצנעה נמוך יותר, אם כי – וחשוב להדגיש זאת – היא לא נעלמת לחלוטין.

2. זכות האדם לשם טוב מול חובת הציבור לדעת

דילמה אתית נוספת הקשורה לתחום התקשורת היא היחס בין זכות אדם לשם טוב וחובת הציבור לדעת. דילמה זו מתקיימת בשני הקשרים עיקריים. ההקשר הראשון הוא פרסום מידע חשוב ומועיל אשר הפצתו פוגעת מאוד בנשוא המידע אשר לא עשה כל רע. לדוגמה, פרסום העובדה שאדם פלוני הוא נשא של נגיף האיידס (HIV) – אף אם הוא נדבק בו מתרומת דם או במהלך קיום יחסי אישות בלתי מוגנים. ההקשר השני הוא פרסום מידע שלילי על אדם שעשה רע לבריות, והפצת המידע תסייע לציבור להתגונן מפניו או שתהיה חלק מענישתו של אותו אדם.
בשני המקרים מדובר בפרסום ידיעות 'רעות' על בני אדם, אולם מדובר בידיעות אמִתיות. לכן, יש הטוענים כי אלו עניינים שחובתו של הציבור לדעת – כדי להתגונן מפני הנזקים שאותם אנשים עלולים לגרום, ולפיכך יש להתיר את פרסום הידיעות. בעולם מקובל לומר כי כאשר מדובר בפרסום מעשי עוול שנעשו מבחירה, גוברת חובת הציבור לדעת על פני זכותו של האדם לשמו הטוב; ואילו כאשר מדובר בידיעות מהסוג הראשון, כלומר בבעיות שהאדם אינו אשם בהן ובאו לו שלא מבחירתו החופשית – השאלה נעשית סבוכה יותר. בשיעורים הבאים נציג את תרומתה של היהדות לשאלה זו.

3. דילמת 'כלב השמירה' של החברה מול איסור הלבנת פנים

הדילמה האתית הסבוכה ביותר של אמצעי התקשורת היא התפקיד שנטלו על עצמם כ'כלב שמירה' – כלומר ביעור הרע מהחברה. מבחינה מִבנית וחוקית, רשויות השלטון והמשפט הן האחראיות להתמודדות עם העוולות המתרחשות בחברה, אולם בפועל נתקלת אחריות זו בשלושה מכשולים. ראשית, נשאלת השאלה מי יבער את הרע מרשויות השלטון והמשפט עצמן, שהרי הן אינן מסוגלות לטפל ברצינות בכישלונותיהן ובשחיתות המצויה בתוכן. שנית, רשויות אלה מסוגלות להתמודד עם מצבים ודאיים העומדים בקריטריונים משפטיים מסוימים, אולם ישנן עוולות רבות שאינן ב'תחום השיפוט' של רשויות אלו – אם מפני שאין מדובר בעבֵרה פורמאלית אלא בפגיעה חמורה בנורמה ציבורית, אם מפני שחל עליהן עקרון ההתיישנות, אם מפני שלא ניתן להוכיח אותן בלא ספק סביר, ואם בשל סיבות אחרות. שלישית, במסגרת התקציב העומד לרשותן (וכן במסגרת המבנה הניהולי שלהן), רשויות החוק והמשפט אינן מסוגלות לטפל בכל העניינים הזוקקים טיפול, ולעיתים אין מי שיביא עניינים אלו בפניהן או שילחץ עליהן לעסוק בהם.
ואכן, כתוצאה מכך נטלו אמצעי התקשורת לעצמן את תפקיד ביעור הרע, והם מפרסמים תחקירים וחשיפות הנוגעים לעניינים שונים, כאשר חלק מהותי מהתחרות בין אמצעי התקשורת מתחולל בשדה זה דווקא. מובן כי זהו תפקיד בעייתי למדי – שכן לאמצעי התקשורת אין את הכלים ואת הסמכות החוקית לברר את המציאות כראוי, ועל כן הם נאלצים להתבסס על חשדות, לדווח על מצבי ספק, ולהיתמך בראיות מפוקפקות וכדומה. מכלול ההיבטים הללו יוצר דילמות סבוכות ביותר.

4. החובה למכור מול חתירה לאמת

אמצעי התקשורת פועלים גם מתוך מגמת רווח, או למצער מתוך הכרח כלכלי ולשם המשך קיומם. לכן, השיקולים העיקריים המנחים אותם בפרסום ידיעות מסוימות הם שיקולי רווח. שיקולים אלו משפיעים על בחירת הידיעות שתפורסמנה, על הכותרת שתינתן להן, על סידורן הפנימי ומקומן בסולם הפרסום, ועוד ועוד. הדילמות האתיות בתחום זה רבות, שכן שיקולים כלכליים אינם תואמים בהכרח את שאלת החשיבות האמִתית.
בהקשר זה יש לציין כי בשנים האחרונות, רוב מוחלט של אמצעי התקשורת למד כי 'מקדם מכירות' מוצלח ביותר הוא ה'סיפור'. אם יש 'סיפור טוב', ואין זה משנה מהי מידת חשיבותו, הוא יידחף קדימה על חשבון ידיעות אחרות וידחה שיקולים אחרים. כתוצאה מכך, לעיתים קרובות נוצרת דילמה שבקרן אחת שלה מצויה חובת הנאמנות לדיווח המהותי ולסולם המקצועי, ובקרן השנייה שאלת הרווח.

5. דילמת ההדלפות

מקובל לומר כי חשיפת מקורות עיתונאיים אסורה מבחינה אתית. עניין זה משמש כיסוד לדילמה אתית עצמאית (שלא נדון בה כעת), אולם כתוצאה ממנו הדלפות הינן מקור מרכזי לידיעות תקשורתיות משמעותיות. חשוב להדגיש כי בדרך כלל המדליף עצמו אינו פועל 'לשם שמים', והוא מוּנע מאינטרסים שונים ומקבל תמורה כלשהי עבור הדלפתו. כך לדוגמה המדליף עשוי להתנות את ההדלפה בריכוך ביקורת בהקשרים תקשורתיים אחרים, או לתבוע כי הגִרסה שלו היא שתפורסם והיא לא תוצלב עם מקורות אחרים; וכיום, נדרשים 'מטבעות' משמעותיים יותר ל'תשלום' עבור הדלפות. סיטואציות מורכבות אלו מעוררות שאלות שונות כגון: מהם גבולות התשלום? עד כמה העובדה כי ללא הדלפות וללא תשלום עליהן לא תתקיים ביקורת תקשורתית, רלבנטית להצדקת התשלום ותנאיו?

ג. כוח ואתיקה

מעל לכול מרחפת העובדה והידיעה כי בידי אמצעי התקשורת נמצא כוח עצום. עובדה זו נכונה באופן כללי כלפי כל המדינות הדמוקרטיות, אשר כמעט שאין בהן מערכת המגבילה את אמצעי התקשורת, ונכון במיוחד במדינת ישראל בשל הבעלות הצולבת באמצעי התקשורת ובשל מיעוט התחרותיות האמִתית בין האמצעים השונים. בשיעורים הקודמים למדנו כי בכל מקום שבו יש כוח, מצויה סכנת השימוש לרעה באותו כוח, ודברים אלו נכונים שבעתיים על התקשורת שבידיה מוות וחיים, וכלשונו של ספר משלי (יח, כא): "מָוֶת וחיים ביד לשון". ואכן, השאלה שבה נדון בשיעורים הבאים היא: האם יש לתורת ישראל מענה לשאלת הגבלת כוחה העצום של התקשורת?
 

 
לשיעור הבא בקורס אתיקה תקשורתית
בחזרה לכל הקורסים
בחזרה לעמוד הראשי


סרטונים אחרונים לכל הסרטונים

אודות צהר לאתיקה

מרכז 'צהר לאתיקה' מיסודו של ארגון רבני 'צהר' מבקש להיות שותף בקידום התנהגותם האתית של הפרט במדינת ישראל ושל המדינה בכללה; חזונו הוא מדינה שהאתיקה היא חלק בלתי נפרד מיסודות קיומה. במסגרת חזון זה, עוסק המרכז בשני תחומים עיקריים: ליבון סוגיות אתיות מגוונות וגיבוש עמדות אתיות ברוחה של היהדות; ובהשתתפות בתהליך הפיכת התיאוריות האתיות למציאות יומיומית.

קרא עוד